והנה שוב הרגשתי את הדחף הזה להיכנס למנוע חיפוש של כרטיסי טיסה לחו"ל. לרוב, את הדחף הזה אני מרגישה כל כמה חודשים, לעיתים משתדלת לשלוט בו ולהגיד לעצמי שכרגע זה לא זמן נכון ולעיתים אני מבינה שהוא חזק ממני ואין לי שום סיבה לנסות ולהילחם בו. אם אני בוחרת להיכנע לו, ישר נעמדת מולי דילמה חדשה – לאן אני רוצה לטוס הפעם.
היו לי פעמים שבהם ניסיתים להיות מאוד מקורית – יאללה, הפעם אני נוסעת לווינה, הגיע הזמן להכיר דברים שטרם ראיתי (אפילו שביקרתי בווינה כבר). לפעמים זה אפילו עובד לי ואני באמת נוסעת ליעד שאני טרם מכירה בעל פה. וישנם מקרים אחרים, כאשר אני מבינה שאני ממש לא רוצה ללכת ולהכיר משהו חדש – אני רוצה לנסוע ליעד שבו אני מרגישה בנוח, מכירה את הכל ויודעת בדיוק מה מחכה לי.
יש שיחשבו שזה מעט מוזר, יש שיחשבו שאני צודקת. ואני, אני פשוט קוראת לזה החיים עצמם. לכן, שנייה אחרי שהחלטתי שהדחף לנסוע לחו"ל זהו דחף נכון הפעם, ישר נעמדתי מול דילמה – לאן אני רוצה לנסוע והאם להתחיל לחפש מלונות בדבלין, מלונות בליסבון או מלונות בפריז. והפעם?
עיר האורות הנצחיים – סיפור אהבה
סיפור האהבה שלי עם פריז, התחיל לו אי שם בגיל 8, כאשר הגעתי לעיר היפה בפעם הראשונה. לבשתי סוודר כחול עם קופיף שמצויר עליו ופריז לא הייתה נחמדה. זאת אומרת, אולי היא הייתה נחמדה, אבל היא בהחלט לא הבינה שעומדת מולה ילדה קטנה שרוצה ים ושמש ולא באמת אכפת לה מכל הבוהמיות מסביב.
הפעם הבאה שנפגשנו, הייתה כאשר הייתי בת 18, בטיול מאורגן קטן עם ההורים. גם אז לא הוקסמנו אחת מהשנייה. אני בכלל רציתי להתכתב עם חברות בבית ולא באמת עניין אותי לאכול מרק בצל ובטח שלא לחלוק חדר במלון עם ההורים שלי. גם הפעם השלישית והרביעית שלי בעיר האורות, לא היו פעמים נהדרות – אומנם כבר הגעתי לבד, אבל ממש לא הבנתי מה הולך פה ואיך אני אמורה לנסוע במטרו ולהבין את המבוך הזה שהולך שם.
ואז, יום בהיר אחד..
בחודש מאי, בפרבר נחמד של פריז הנקרא Meudon משהו השתנה. הרחוב שלפניי היה מואר בשמש בוקר שחדרה לכל פינה ופינה, גם החשוכה ביותר שלו והכל היה פשוט יפה ומרגיע כל כך שלא יכולתי להתעלם מזה לשנייה. ואני, אני הרגשתי בבית.
מאז, במעברי גבול, עיניהם של בודקי הגבולות מעט מתעגלות כאשר הם רואים את כמות החותמות שיש לי מהביקורים שלי בצרפת. ואני, אני תמיד בודקת אופציות להגיע לפריז, גם אם קניתי כרטיס טיסה לליסבון.
מספר המלצות על בתי מלון
הייחודיות של פריז טמונה בכך שאין בה באמת מרכז עיר אחד מוגדר. הכל זה מרכז העיר ופשוט צריך להחליט מה בדיוק תרצו לראות, על מנת לדעת לבחור את האזורים הטובים ביותר לשהייה עבורכם. לרוב, לישראלים יש נטייה לנסות ולהתמקד באזור המארה, אזור הרובע היהודי ולא לזוז משם, אלא אם כן מדובר ברובעים הסמוכים, דוגמת רובע הראשון, השני או הרביעי.
אני שוברת פה סטיגמה גדולה, אבל ישנם אזורים הרבה יותר נחמדים ומיוחדים לשהות בהם מאשר במארה.
אזורים מומלצים
אם מחפשים לחסוך מעט בעלויות המחייה, כדאי לקחת בחשבון גם את רובע ה – 14 (הרגוע והנחמד), את רובע ה – 9 (רובע האופרה שעולה לכיוון המונמרטר), רובע ה – 17 שהוא טרנדי ונחמד לא פחות מהמארה. המטרו הפריזאי אולי לא מריח כשושנים, אבל בהחלט מדובר בתחבורה ציבורית נוחה ויעילה, עם תדירות רכבות מאוד גבוהה (2 – 3 דקות בשעות שיא) ואין באמת בעיה לחצות גם את כל העיר.
נקודות נוספות
לוותר על ארוחת בוקר במלון, כל מאפייה שכונתית שהיא artisanale תאפשר לכם להנות ממאפה איכותי תמורת סכום מצחיק של בין 1 יורו לבין 1.80 יורו – תלוי בסוג. בכל מה שקשור לקפה, אין שכונה שאין בה לפחות 20 אופציות של בתי קפה ואם אתם רוצים קפה טוגו – Pret a manger מכינים קפה לא רע בכלל, עם מגוון אופציות לסוגי חלב אלטרנטיביים. מחכה לכם בפריז.
